עיקרי סטארט - אפ ואדי הסיליקון מנקם את המיתוס של הסטארט-אפ

ואדי הסיליקון מנקם את המיתוס של הסטארט-אפ

היישר מליבה של אומת הסטארט-אפ מגיע הסיליקון ואדי, סרט דוקומנטרי מאוד גלוי שהוא סיפור אזהרה חשוב לכל מי שמדמיין שהוא רוצה להקים עסק או להיות יזם. בסיליקון ואדי, הבמאים דניאל סיון ויוסי בלוך עוקבים אחר ארבעה צוותי סטארטאפ ישראליים במשך שנתיים, החל ברעיון דרך מימון - או שחיקה. אתה יכול למצוא את זה פה.

המסר הברור והעקבי הוא שקשה מאוד לעשות סוג זה של עבודה. ושזה לא רק קשה ליזמים. זה לא פחות קשה (או יותר מכך) גם על משפחותיהם. לפני שמישהו רוצה ללכת בדרך זו, עליך לשאול את עצמך (כמו גם את האנשים שהכי חשוב לך) את אותה שאלה שעליך לשאול לפני שאתה מלווה כסף לחבר קרוב: מה הכי חשוב ואיזה הם התכוננת להפסיד? אני אומר לכל היזמים שלנו שתמיד יש יותר עבודה, אבל יש לך רק משפחה אחת. בניית עסק חדש היא עבודה 24/7 ואין דרך להשאיר שום דבר במשרד בסוף היום מכיוון שהיום לא נגמר.

המסר החשוב השני של הסרט הוא שזה די קל לשכנע את עצמך כמעט בכל דבר; לשכנע משקיעים ולקוחות שיש לך משהו אמיתי ושונה וחשוב זו עבודה הרבה יותר מאתגרת. יש רק כמה אנשים שידאגו להם מספיק לומר לך את האמת וזה נכון במיוחד כאשר האמת כואבת. אבל האמת רק כואבת (כפי שאנו רואים לאורך הסרט) כשזה צריך. אף פעם לא קל לומר מה שאף אחד לא רוצה לשמוע.

תוכלו לשמוע גם הימנעות חוזרת מאחד הנושאים, יוסי, כשהוא מסביר כיצד הגיע אליו הרעיון שלו לפידמה. זה ממש הפריע לי. הוא כל הזמן אומר שהוא חשב לעצמו באותו הרגע: 'אני חושב שיש לנו סטארט-אפ'. אבל איש שיודע דבר לא רוצה לשמוע זאת. להגיד 'אני חושב שיש לנו עסק' זה טוב. להגיד 'אני חושב שמצאנו נקודת כאב ופתרון' עדיף. ואומר 'אני חושב שיש לנו הרבה אנשים שמוכנים לשלם עבור המוצר או השירות שלנו' הוא הטוב מכל. יש לנו היום המון סטארטאפים - מה שאנחנו מחפשים הם עסקים בר קיימא. מזומנים חשובים, אבל הלקוחות הם המלך.

ואם תקשיב מקרוב, תשמע את קרן ההון סיכון דייוויד בלומברג מסביר מושג קריטי מאוד בעולם הסטארטאפים. להיות קצת מוקדם זה בסדר, אבל להיות מוקדם מדי פירושו שאתה מת. והנה עובדה מעט ידועה: הקובע היחיד הגדול ביותר להצלחה בהפעלה הוא העיתוי. לא הרעיון. לא הצוות, ולא המימון. אתה חייב להיות במקום הנכון בזמן הנכון כדי שברק יכה. וזה גם עוזר לחבורה שלמה להיות בר מזל.

לא שיגעתי איך אחד הסיפורים הסתיים (אין צורך להתריע כאן על ספוילרים) מכיוון שהוא אישר את אחד המסרים הגרועים ביותר האפשריים בעסק שלנו, שעדיף להיות בר מזל מאשר חכם או חרוץ. למעשה, יש ספר חדש ונהדר מאת רנדל ליין שנקרא You Only Have to Be Right One פעם המספר את סיפורי היבול האחרון שלנו של תריסר מיליארדרים טכניים ומשאיר אתכם בדיוק אותו הרושם - למעט אפשרי של מארק צוקרברג - שאר הזנים החדשים של יזמי גיבורי העל היו יכולים באותה קלות לנהוג במונית בימינו או לעבוד כטכנאי מחשבים.

והמסר האחרון, המאלף מאוד (בעיקר לישראלים ולא ליזמים בארה'ב) הוא שחבל על הזמן והמאמץ המטופש ללכת מתל אביב לעמק ולחפש את סיר הזהב שלך. מזומנים נמצאים בכל מקום בארצות הברית בימינו, אך הרבה יותר מהון, עסקים זקוקים ללקוחות כדי להצליח ואין לקוחות בחוף. אם אתה רוצה לבנות עסק אמיתי, אתה צריך להיות איפה שהקונים נמצאים וזה במקומות כמו שיקגו ולא בסן פרנסיסקו.

מחשבה אחרונה, שלדעתי הסרט גם מבהיר. אלה חיים קשים ודרך משובשת בוודאות, אבל עבור זן מסוים של אנשים זו הדרך היחידה לחיות. אנו מבלים חלק ניכר מחיינו בעבודה והזכות והשמחה הגדולה ביותר שיש היא להיות מסוגלים לקום כל יום ולעשות משהו שתוכלו להתרגש ולהתלהב ממנו.