עיקרי לְחַדֵשׁ עזוב את המיתוס שהכל קורה מסיבה: נסה זאת במקום

עזוב את המיתוס שהכל קורה מסיבה: נסה זאת במקום

ההורוסקופ שלך למחר

כן, אני יודע, אתה רוצה להידרדר בכותרת הטור הזה. תשאר איתי. הדבר האחרון שאני דוגל בו הוא שהחיים הם ללא מטרה. אבל, זה בהחלט יכול להיות אקראי וכמו ילד שהצעצוע האהוב עליו זה עתה אבד, יש פעמים שאנחנו רק רוצים לצרוח, זה לא הוגן! '

נחשו מה זה לא, אבל כשאני מסתכל על אותם אנשים שאני הכי מעריץ - אלה שמצליחים באמת - ושוקל איך הם חיים את חייהם, אני מוצא שהרעיון שיש סיבה לכל אובדן וכישלון הוא דבר שהם דוחים בטעות כדרך להתחייב באחריות לבחירה קשה לגבי האופן בו הם בוחרים לחיות את חייהם. למעשה כמעט בכל המקרים אותם אנשים התגברו על הטרגדיה והכאב שיגרמו לרוב האנשים להתכרבל לתנוחת עובר קבועה.

העובדה היא שדיברנו על הרעיון שיש סיבה לכל דבר עד כדי אבסורד. זה לא ש'הסיבה 'נעדרת לחלוטין מחיינו, או שהיא צריכה להיות, אלא שאנחנו משתמשים בה כקב להימנעות מצמיחה ולעתים קרובות מחפשים אותה בכל המקומות הלא נכונים; כוח עליון, גורל, תסריט שנקבע מראש לחיינו, מטרה גדולה יותר, או איזה כוח כל-יכול של היקום שיודע מה הכי טוב לנו. מה אם זה לא האמור לעיל?

אני מבין שאנחנו משתמשים בביטוי כדי להעניק נחמה על ידי מתן משמעות לאירועים שלעתים קרובות נראים ללא כל סיבה מתקבלת על הדעת.

כמה גבוה אוסטין דילון

האחריות להצלחה מוטלת עליך; כך גם האחריות ליצירת משמעות מתוך האכזבות הגדולות ביותר בחיים. '

אבל תמיד מצאתי את זה מטריד מאוד ואנוכי במיוחד להאמין שהמטרה הבלעדית של כאבי הלב, הכישלונות, ההפסדים, המחלות וההפסקות השונות של החיים היא ללמד אותנו איזה שיעור גורלי שקבענו מראש ללמוד. עסק כושל, מחלה קשה, גירושין, אובדן של אדם אהוב, חלומות רעועים, אסונות טבע, כל אחד מרתק בדרכו הייחודית. אבל, הרעיון שאי-הוגנות בחיים אמורה להיות מוצדקת איכשהו מסיבה תסריטאית היא בעיניי הפטרה סופית של דין וחשבון; לעזאזל, למה מילים טחון, זה ממש עצלן.

זה אותו סוג של חשיבה עצלה שאנו קונים אליה כשאנחנו מקבלים שהצלחה היא רק להיות במקום הנכון בזמן הנכון? 'היי, זה יכול היה להיות אני אם היו לי רק אותן הפסקות שהוא עשה!' בטח, אבל כנראה שאותו כוח שגורם לכל דבר להתרחש מסיבה לא מתלהב מכדי לתת לך הפסקה. זו לא פגיעה באמונה. אני באמת רוצה להאמין שכל כוח עליון מעדיף להעניק לנו בחירה חופשית על פני מיתרי מריונטה.

חוץ מזה, אם אתה קורא את זה, אתה יכול להניח שאתה גר באותה פרוסה קטנה ומאושרת ביותר של אנושיות שלא חסרה שפע של הפסקות והזדמנויות. האחריות להצלחה מוטלת עליכם; כך גם האחריות ליצירת משמעות מתוך האכזבות הגדולות ביותר בחיים.

זה על יצירת משמעות, לא למצוא סיבה

שימו לב שאמרתי משמעות, לא סיבה. אמנם עלינו להחזיק בשגיאות שעשינו שמסבירות כישלון, אך לעיתים קרובות פשוט אין סיבה טובה מדוע קרה משהו רע, ואנחנו גם לא צריכים לקבל את זה. זה מזכיר את הציטוט המפורסם של לנון מהשיר Beautiful Boy, 'החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בתכניות אחרות.'

אני לא מנחה את האפשרות שמזל משחק תפקיד במסלול חיינו או שאירועים יכולים להועיל לנו להגדיר את מטרתנו. אבל כשדברים נוראים קורים לנו זה רק לעתים רחוקות אנחנו משפיעים. האמירה שהסיבה שהם קרו הייתה לעזור לנו היא תירוץ נוח ואנוכי לפטור את עצמנו מאחריות ולהתעלם מכל וכל מהכאב שאותן נסיבות גרמו לאחרים.

כמה גבוה מוריץ וגנר

״אנחנו לא הבעלים של אירועים או את הסיבות שלהם. אנחנו הבעלים של מה שאנחנו עושים איתם. '

כשאמא שלי נאבקה כמעט עשור במחלה איומה שגזלה ממנה ניידות וקוגניציה כל פעם סינפסה ניסיתי שוב ושוב לומר לעצמי שיש סיבה. אחרת כל הכאב והסבל האלה היו לחינם. בכל פעם שאעלה במחשבה הזאת אז אסתכל עליה ואחשוב, 'כל מה שאני לומד על שבריריות וערך החיים, איך אוכל להצדיק סיבה לכאבים שלה?' האם העולם נברא עם סיבות להעביר אותי שיעורים על חשבון סבל של מישהו אחר?

מה שהבנתי היה שזה לא קרה מסיבה מרשמתית קבועה מראש. במקום זאת זה היה שֶׁלִי אחריות ליצור משהו הרבה יותר חשוב מסיבה - הייתי צריך ליצור משמעות.

יש עדינות עמוקה באותה מעבר מתבונה למשמעות החורגת הרבה מעבר לסמנטיקה ובמקום זאת מדברת על התהליך החשוב יותר של דין וחשבון על האופן שבו אנו מרפאים וצומחים, ובתורו, כיצד אנו יוצרים ערך שבמובנים מסוימים גובר על הכאב. . אולי, זה אפילו עלול להאפיל אותו. קשה לקבל את זה כשאתה בעיצומו של אבל כל סוג של אובדן, נכון? כמובן, אך הסיכוי ליצור משמעות שמנחה אותנו בצורה הטובה ביותר לכישלון ואובדן. מתן משמעות לאירוע הוא עולם מלבד מציאת סיבה לכך. הראשון יכול להתקיים בהיעדר מוחלט של האחרון. האחד נצמד לעבר והשני מתמקד בעתיד.

כולנו ראינו דוגמאות לכך, אך אחת שמהווה עבורי השראה עמוקה היא של חברה טובה שאיבדה לפני כמה שנים את בעלה בתאונה איומה. הוא בדיוק פרש מוקדם, היו להם שני ילדים צעירים מאוד לגדל, וכל החיים של תוכניות לפנינו. ברגע נורא אחד הכל השתנה. זהו תרחיש שמעטים מאיתנו אי פעם יעניינו לחשוב עליו.

האם תרצה להיות זה שיגיד לה שזה קרה מסיבה? שום סיבה לא יכולה להצדיק את הכאב ההוא שלה ושל משפחתה ואובדן חיים שנקצר פתאום.

במקום זאת היא יצאה ליצור משהו שהביא אותה, את ילדיה ואינספור אחרים למקום של ריפוי על ידי הקמת ארגון המסייע למי שאיבד בן זוג להתמודד עם האובדן הפתאומי. מראה השמחה בעיניה והתשוקה בקולה כיום היא מכיוון שהיא עשתה את הבחירה האמיצה ליצור משמעות ממשהו שלעולם לא תהיה, ולא צריכה להיות, שום סיבה מקובלת.

האמת היא ש'הסיבה 'שדברים רעים קורים אינה איכשהו אפויה במסלול חיינו. דברים איומים לא קורים מסיבות שאנחנו יכולים להבין, או אפילו לקבל. אבל זה לא אומר שאנחנו חסרי אונים. אנחנו אלה שנותנים משמעות למה שקורה בחיים שלנו - עם או בלי סיבה מקובלת.

אם אתה מחפש ללא הרף את הסיבה איכשהו להכיר את עצמו בפניך, להופיע בקסם, ליפול מהשמיים, עטוף בקפידה בקשת, אז אתה נמנע מהעבודה הרבה יותר קשה לקחת את מה שקרה לך, ולאחרים שהושפעו ממנו ויצרו משהו שיש לו ערך; משהו שתסתכל עליו בחזרה בגאווה לדעת שאתה לא עוקב אחרי תסריט אלא כותב אותו.

יום הולדת טומי-אמבר פירי

בין אם מדובר בכישלון עסקי, אובדן אישי או נסיגה מקצועית, אותו שיעור חל. אין לנו אירועים או סיבותיהם. אנחנו הבעלים של מה שאנחנו עושים איתם.

עם זאת, אל תטעו, יצירת משמעות דורשת הרמת משאות כבדה, ומאמץ אינסופי יותר מאשר קבלת סיבה לא צפויה שאין לכם שליטה עליה. המשמעות היא לעבור מלהיות קורבן של הנסיבות שלך ליוצר עתידך, לעצב ייאוש וכאב לתקווה, כישלון ואובדן להצלחה.

בסופו של דבר, המשמעות היא להסתכל אחורה בהכרת תודה, לא על האירועים הלא הוגנים שפקדו אותך והכו אותך, אלא על ההזדמנות להגדיר דרך קדימה שסביר להניח שלא היית נוקטת אחרת.

זה קרוב להוגן כמו שהעולם מתקרב אי פעם.