עיקרי עוֹפֶרֶת סן לורן: מבט כהה יותר על חדשנות

סן לורן: מבט כהה יותר על חדשנות

צוות עיצוב תזזיתי מקושקש להרכיב את הקו האחרון של בגדי נשים, עובדת אחת רועדת כשהיא מנסה ולא מצליחה לבצע את התפרים. מוזיקה קלאסית גולשת מאולפן המעצב ויוצרת תחושת ריחוק בין איב סן לורן למוצרו.

בת כמה היא סערת אברש

המסירים רמזים לחושך העומד בבסיס סיפורו של סן לורן , סרט שהוקרן ביום שלישי בבכורה פסטיבל הסרטים בניו יורק במנהטן. עם תהודה רגשית שאולי חסרת תקדים לז'אנר שלו, הסרט הוא חובה לראות עבור יזמים ואוהבי אופנה כאחד.

עם התפתחות הסיפור, אנו מתמודדים עם מותג חדשני כהה בהרבה ממה שחובבי אופנה היו מצפים לו. כמו שלורן יגיד לנו בסופו של דבר: 'נמאס לי לראות את עצמי'. וכמו שאמו שלו מקוננת: 'אין לך יותר קשר עם המציאות.'

סן לורן היה כוח יזמי שיש להתחשב בו, שעיצוביו הגדולים שינו את מהלך האופנה. הוא החל את הקריירה שלו בעיצוב של דיור - אך בשנת 1960, כשדיור פיטר אותו, סן לורן החליט להשיק מותג משלו עם אהובתו דאז (ושותפו הארגוני לכל החיים), פייר ברגה. יצירתו של סן לורן של קולקציות פריט-א-פורטר, או בגדים המיוצרים במידות סטנדרטיות ובכך 'מוכנות ללבישה', הביאה לו הכרה מתמשכת כאחד הגדולים בתעשייה.

הסרט, עם זאת - שישוחרר לקהל הרחב במאי 2015 - מתמקד בעידן מאוחר יותר בחייו ובקריירה של סן לורן. הוא משתרע בין השנים 1967 ל -1976, או התקופה בה סן לורן, בגילומו של גספרד אוליאל, נאלץ להתמודד עם השפעה פסיכולוגית של יצירה - דבר שרבים מהיזמים מתעמתים איתו במהלך הקריירה שלה.

הנה כמה מהסרטים העיקריים מהסרט:

לחדשנות יש מחיר.

אחת הסצנות המדהימות ביותר מבחינה ויזואלית בסרט היא הרגע בו סנט לורן מציג את 'Le Smoking', שעוצב על ידי המוזה הוותיקה שלו בטי קטרוקס, אותה גילמה איימלין וולאדה. סן לורן מצוטט לעתים קרובות כמעצב שחולל מהפכה במשמעות של להיות אישה מודרנית. עם פריטים כמו טוקסידו זה, נשים היו חופשיות להודות (ואף לבטא) גבריות אינהרנטית. הביוגרפיה מתחדדת בשני אוספים גדולים: אוסף השחרור משנת 1971, ואוסף הבלט הרוסי משנת 1976. שניהם היו מאוד שנויים במחלוקת, אם כי בדרכים שונות. באוסף השחרור שלו, סנט לורן הזרים את בגדיו בתחושה מבוגרת ואמהית יותר, בתקופה בה הכל היה צפוי להיות צעיר והיפ; אוסף הבלט הרוסי שאב מהשפעות לא אירופיות. הסרט מדלג קדימה ואחורה בכרונולוגיה, מהנהן לסערה הפנימית שחווה סן לורן עצמו, ומשלב את תצוגת האופנה בשנת 1976 עם רגעיו האחרונים בחיים. טכניקה זו לוכדת את ההשפעה הגורפת של רוחו החדשנית של סן לורן, כמו גם את המחיר שגבה עליו באופן אישי.

מערכות יחסים רומנטיות אולי לא נמשכות - אבל שותפויות עסקיות עדיין יכולות.

בסרט, התומך הגדול ביותר של סן לורן הוא אהובתו והשותף העסקי לכל החיים פייר ברגה, אותו גילם ג'רמי רנייה, אפילו כשהמעצב חורג ממנו בהזדמנויות רבות. סן לורן מנהל מערכת יחסים ארוכה ומתוארת מקרוב עם החברתי ז'אק דה באשר, אותו מגלם לואי גארל. אבל בינתיים, ברגה הוא זה שמנהל משא ומתן עם משקיעים אמריקאים, מקבל החלטות פיננסיות קשות, ואפילו מבטיח שסנט לורן נמצא במסלולו עם קו ה- prêt-à-porter שלו - הוא מגלם את 'הנאווה' או דואג למעשיות , שבסופו של דבר מחזיק את המותג בחיים. גם לאחר שדה באשר נעלם, ברג'ה נותר לצדו של סן לורן כעדות למקום השלישי ביחסי המייסד.

מצא נחמה בדברים הקטנים - מתי ובכל מקום שאתה יכול.

הסרט הוא פסיכולוגי עמוק, ומתמקד במאבקי המעצב ובהנהנתו, אולם לקהל מוצעות גם הצצות לרגעי השמחה שלו. סן לורן אוהב להאזין למוזיקה קלאסית, למשל, והוא מוצא נחמה בבולדוג הצרפתי שלו, מוג'יק, שמכשכש בשובבות בדירתו. כשמוג'יק מת - מנת יתר של כדורים שסנט לורן ודה באשר משאירים מפוזרים על הקרקע - ברגה מבלה אינספור שעות במציאת הכלב הנכון שיחליף אותו. בסוף הסרט אנו למדים כי הכלב הנוכחי של סן לורן מכונה מוג'יק הרביעי - האחרון בשורה של חבריו הטובים של האדם.

סרט זה הוא, בקיצור, מבט אינטימי להפליא על הצד האפל של החדשנות, אשר נשבר בהצלחה מהציפיות של סרט מסורתי.